שמאכה ואח' נ' סונול ישראל בע"מ - פסקדין

החלטה

1.בפניי בקשה למתן סעד זמני האוסר על המשיבה לפנות את המבקשים מנכס הנמצא בכרמיאל והמשמש כאולם אירועים.

2.העובדות העומדות בבסיס הבקשה הינן כדלקמן:

בחודש אוקטובר 2011 נחתם בין הצדדים חוזה שכירות (להלן "חוזה השכירות"), לפיו שכרו המבקשים מאת המשיבה חלק ממבנה הנמצא בבעלותה של האחרונה ברחוב הנפח 10 בכרמיאל (להלן "הנכס").

בד בבד עם החתימה על החוזה, פנו הצדדים בבקשה לבית משפט השלום בחדרה למתן פסק דין בהסכמה לפינוי המבקשים מהנכס, כאשר בסעיף 2 לחוזה נקבע כי המשיבה לא תממש את פסק הדין כל עוד יעמדו המבקשים בהתחייבויותיהם על פי החוזה.

3.בהתאם לחוזה, התחייבו המבקשים להפקיד סכום פקדון בסך של 40,000 ₪ בשמונה תשלומים חודשיים ושווים, ונקבע כי אי תשלום הפקדון או חלק ממנו יהווה הפרה יסודית של החוזה. עוד הוסכם כי במקרה זה, יפנו המבקשים את הנכס מיד עם דרישתה הראשונית של המשיבה, וכי למשיבה תהא הזכות לנקוט בהליכי הוצאה לפועל לצורך מימוש הפינוי כאשר המבקשים מוותרים על כל טענה בגין כך.

4.המבקשים הפקידו סך של 25,000 ₪ עד ליום 1.4.12, וביום 7.2.13 שיגרה להם המשיבה מכתב שבו הודיעה להם כי חוזה השכירות בטל עקב ההפרה היסודית הנ"ל, וכי עליהם לפנות את הנכס.

5.ביום 20.2.13 פתחה המשיבה בהליכי הוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב למימוש פסק הדין, וביום 2.5.13, כשלושה ימים לפני מועד הפינוי שנקבע, שילמו המבקשים את יתרת כספי הפקדון.

6.ביום 22.5.13 הגישו המבקשים בקשה דחופה לביטול הליך הפינוי בלשכת הוצאה לפועל, וביום 10.7.13 דחה כב' הרשם גולן עמית את הבקשה תוך שהוא קובע כי המבקשים הפרו את החוזה הפרה יסודית משלא שילמו את סכום הפקדון במועד המוסכם.

7.ביום 15.7.13 הגישו המבקשים ערעור על החלטה זו אשר כונה על ידם "כתב ערעור בטענת פרעתי" יחד עם בקשה לעיכוב ביצוע, וביום 18.11.13 דחה בית משפט השלום בתל-אביב, בהסכמה, את הערעור.

8.במקביל להגשת הערעור הנ"ל, הגישו המבקשים בקשה להארכת המועד להפקדת סכום הפקדון לבית משפט השלום בחדרה, וביום 2.10.13 דחה בית המשפט את בקשתם הנ"ל, תוך שהוא מאשר את הקביעה שלפיה המבקשים הפרו את חוזה השכירות הפרה יסודית, וכי עמידתה של המשיבה על מימוש פסק הדין בנסיבות העניין, אינה לוקה בחוסר תום לב.

9.המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על ההחלטה הנ"ל לבית המשפט המחוזי בחיפה יחד עם בקשה לעיכוב ביצוע, וביום 19.1.14 הבקשה נדחתה.

10.ביום 16.2.14 הגישו המבקשים המרצת פתיחה לבית משפט זה שבה עתרו למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי חוזה השכירות עומד בתוקפו וכי על הצדדים לנהוג על פיו ולקיים אחר הוראותיו. בד בבד הגישו את הבקשה המונחת בפניי ובה עתרו כאמור לאסור על המשיבה לפנותם מן הנכס.

11.את בקשתם הנ"ל סמכו המבקשים בעיקר על הטענה שלפיה המשיבה המשיכה לקבל מהם דמי שכירות עבור הנכס גם לאחר הודעת הביטול, ובכך יש לראות לשיטתם, הצהרת ויתור מטעמה על תרופת הביטול או לחילופין יצירת חוזה שכירות חדש בין הצדדים על דרך ההתנהגות.

12.דיון

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים כפי שעלו בתגובות שהוגשו על ידם ובדיון שהתקיים במעמד הצדדים, הגעתי למסקנה כדלקמן:

סיכויי התביעה

בתביעתם העיקרית עתרו המבקשים כאמור להצהיר כי חוזה השכירות שנחתם בין הצדדים עומד בתוקפו. דא עקא, מהשתלשלות העניינים שתוארה לעיל עולה כי כבר נפסק כי חוזה השכירות בוטל כדין על ידי המשיבה לאחר שהמבקשים הפרו אותו הפרה יסודית, וכי קביעה משפטית זו הפכה לקביעה חלוטה היוצרת השתק פלוגתא בין הצדדים, יהא מעמדם של המבקשים בהליכים שננקטו (תובעים או נתבעים) אשר יהא.

במצב נתון זה, יהא קשה לומר כי עסקינן בתביעה שסיכוייה טובים.

13.לחילופין, המבקשים ביססו את בקשתם כאמור על הטענה בדבר ויתור על תרופת הביטול או יצירת הסכם חדש בין הצדדים על דרך ההתנהגות כמתואר לעיל. אולם סיכויי טענה זו להתקבל, אף הם קלושים משני טעמים: